אבן, קש ועופרת

אבן, קש ועופרת
שלש מהירויות של מיתה
בשירת הים תוארה מיתת המצרים בשלשה תאורים שונים:
א. אבן - ככתוב "ירדו במצולת כמו אבן" (טו,ה). ב. קש - ככתוב "יאכלמו כקש" (טו,ז). ג. עופרת - ככתוב "צללו כעופרת במים אדירים" (טו,י).
דרשו חז"ל במכילתא והובאו דבריהם ברש"י "הרשעים כקש, הולכים ומטורפין עולין ויורדין. בינונים כאבן, והכשרים כעופרת, שנחו מיד". תרגום אונקלוס חולק על המדרש לגבי קש, שהרי כתב "שציתינון כנורא לקשא". כלומר, שלא מדובר על טביעת קש במים אלא על שריפת קש באש. פרושו מדויק ממה שכתוב לגבי הקש "יאכלמו", ולא כתובה לשון טביעה במים כמו אצל האבן והעופרת, שלגביהם נאמר "ירדו" או "צללו".
סדר הפסוקים לשיטת אונקלוס
לפי דבריו של אונקלוס יתכן לומר, שהמיתה המשולה לשריפת קש היא מיתה ממוצעת בין הירידה של האבן לבין הצלילה של העופרת, ואם נאמר כך, סדר הפסוקים יובן היטב. המיתה האיטית ביותר היא כמו ירידת אבן במים, ולכן היא מופיעה ראשונה. יותר מהירה היא שריפת הקש שמופיעה שניה, ויותר מהירה היא צלילת העופרת במים הכתובה אחרונה.
תירוצים לשיטת רש"י
צריך להבין את הסדר לפי שיטת רש"י, כיון שלשיטתו היה צריך להיות כתוב קודם הקש ואחריו האבן. עלינו גם להבין מדוע פירש כדבריו ולא כאונקלוס.
יתכן לומר, שרש"י לא פירש כאונקלוס משום שהתורה כתבה את המיתה המשולה לקש בין האבן לבין העופרת, ומשמע מכך שהיא דומה להם, וכשם שהם מדברים על טביעה בים ולא שריפה, כך גם היא. על פי הסבר זה ניתן לבאר מדוע התורה שינתה את הסדר, על מנת ללמדנו שאין הפרוש כדברי אונקלוס. אילו המיתה המשולה לקש היתה נכתבת במקומה הראוי לה לפי הסדר, דהיינו לאחר המיתות הדומות לאבן ועופרת, היינו מפרשים כדברי אונקלוס, שהיא שונה מהן.
אמנם נלע"ד בעזה"י שלפי רש"י ישנו סדר אחר בפסוקים, והוא לא נקבע לפי מהירות המיתה, אלא לפי מספר האנשים שמתו בכל מיתה ומיתה. המיתה שבה מתו יותר מצרים היתה המיתה המשולה לירידת האבן. כלומר, שרוב המצרים שרדפו אחרי בני ישראל היו בינוניים. פחות מאלה היו הרשעים שמתו מיתה המשולה לטביעת קש, ופחות מאלה היו הכשרים, שהיו מועטים מאד, והם מתו במיתה המשולה לטביעת עופרת.
כיון שהכוונה בתואר "כשרים" היא לאלה שיראו מה' והכניסו את בהמתם לבתים מפני הברד (כך משמע מדברי רש"י יד,ז, שהביא דברי רשב"י שקרא להם כשרים), מסתבר שכוונת התואר "בינוניים" היא לאלה שאמנם לא שמעו בקול ה' אבל האמינו בו. התורה קראה בלשון סתמית "מצרים" לאותם אלה שאמרו "ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים" (יד,כה) ומכיון שכך משמע, שרוב המצרים האמינו בה', דהיינו רוב המצרים היו בינוניים.
ואל תקשה עלי מדברי המכילתא על הפסוק "ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים", וזו לשון רש"י "ומהיכן היו הבהמות הללו? אם תאמר משל מצרים הרי נאמר וימת כל מקנה מצרים. ואם תאמר משל ישראל והלא נאמר וגם מקננו ילך עמנו. משל מי היו מהירא את דבר ה'. מכאן היה רבי שמעון אומר כשר שבמצרים הרוג טוב שבנחשים רצוץ את מוחו" (יד,ז). אמנם הבהמות היו של הכשרים אבל רוב המצרים שבאו לרדוף היו בינוניים.
הסברים לשוני במהירויות המיתה
מה ההסבר להבדלים במהירות המוות? הפשט של הדברים הוא לעניין העונש והסבל. הרשעים שטבעו כמו קש סבלו יותר מכולם, כיון שהם נשארו יותר זמן בחיים ולכן הרגישו את כל היסורים. לעומתם, הכשרים דומו לטביעת עופרת. כמו שעופרת טובעת במים במהירות רבה, כך גם הם טבעו בים במהירות ולא הרגישו הרבה יסורים.
אך נלע"ד בעזה"י הסבר נוסף, על פי מה שכתוב במדרש, שאחרי מותו של אדם הקב"ה מעביר לפניו כל מעשיו בעולם הזה וגוזר לו את עונשו, והאדם עצמו מצדיק עליו את דינו של הקב"ה. הקב"ה רוצה שכל העולם יאמין בו וידע שהוא צודק בדינו, והוא הדין בעניננו.
אין הכוונה במילה "כשרים" לכך שהיו טובי לב ורצו לשמוע בקול ה', שהרי רדפו אחרי בני ישראל להרגם, אלא הכוונה [לפרוש זה] שהיו מאמינים בקב"ה על פי אותותיו במצרים, ולכן אותם אנשים כשרים לא היו צריכים הוכחות נוספות לדעת שה' הוא האלקים והוא מעניש אותם, אלא ידעו מיד שנענשו על ידו, אבל אותם הרשעים שלא האמינו בקב"ה היה צריך שישארו בחיים הרבה זמן כדי שיראו את הניסים שנעשו על הים, שבני ישראל ניצולים והם טובעים ביסורים קשים, וכן יִזכרוּ בכל האותות והמופתים שנעשו במצרים לעיניהם ורק אז ידעו כי ה' הוא האלקים והוא מעניש אותם על רשעתם, ויצדיקו עליהם את הדין לפני מותם.
ובאמת במכילתא, שהיא מקורו של רש"י, במקום המילה "כשרים" כתוב "פקחים", והדברים מאד מובנים לפי הסברנו. אותם שהיו פקחים, הבינו מתוך הנפלאות שנעשו במצרים כי ה' הוא האלקים ובידו הכוח לשנות סדרי בראשית ולשלוט בהם, ולכן כאשר חזרו מי ים סוף למקומם מיד הודו כי מאת ה' היתה להם זאת וממילא מתו מיד. יתכן שרש"י כתב "כשרים" על מנת לרמוז לדברי רשב"י שהזכרנו לעיל, שקרא "כשרים" לאותם מצרים שהיו יראי ה' והכניסו בהמתם מפני הברד, ללמדנו שפרוש המילה "כשרים" היא לאותם שהאמינו בה' אף שלא היו טובי לבב ולא קיימו שבע מצוות בני נח. [הדבר ברור שישנו הבדל בין כשרים לצדיקים, ובודאי שאותם מצרים לא היו צדיקים].